על מתבגר שמסתגר בחדר ונוהם פקודות

"הוא מסתגר בחדר כל הזמן, הרבה מול המסך,
וכשיוצא- הולך עם חברים, ואנחנו והאחים הקטנים- לא מעניינים אותו.
רק דורש אוכל ושנסיע אותו מפה לשם…זה מרתיח!
אני מבינה שזה גיל ההתבגרות והכל, אבל משהו לא מרגיש לי נכון, מה לעשות?"

זו שאלה שהפנתה אליי אמא מודאגת למתבגר, שאני מלווה בימים אלו.

אני כל כך מבינה לליבה!

זו אמא שהיתה אצלי בקורסים ואני מכירה כבר הרבה שנים.אני יודעת כמה היא מושקעת בהורות,ועם זאת, כשהתחלנו לפרק את העניין, הבנו שיש פה עוד דברים.

 כן, הנער גדל, הוא כבר לא יושב על הברכיים כמו האחים הקטנים שלו,
הוא כבר לא חושב שהיא האמא הכי טובה בעולם, ואפילו מגלגל עיניים לא מעט.
ובאיזשהו מקום-
נהיה לכולם יותר נוח, גם לה, שהוא יותר בחדר ובעיסוקיו.

היא הפנתה יותר אנרגיה לאחים, לעבודה שלה,
כי הוא כבר "גדול" ולכאורה לא זקוק לה.

לפעמים נהיה קל לשכוח כמעט שהוא בבית…הדרישות שלו לאוכל, להסעות, כשהוא כל כך מנותק ממה שקורה בבית- הרתיחו אותה,וגרמו לה הרבה פעמים לסרב.
ועם זאת, ברגע שהבנו שנפער פה חלל, שלא סתם מטריד אותה,היא התחילה להקדיש לזה תשומת לב,

ולזהות את הסימנים לכך שנכון שהוא גדל ויש לו יותר עולם משלו,
אבל הוא עדיין מאד זקוק לה.

פשוט באופן אחר!

היא מצאה בתוכה את הסקרנות להתעניין בעולם שלו,לתת לו את המרחב לגדול, לא להתעלק,אבל גם לא לשמוט.גיל ההתבגרות הרבה פעמים מזמן את האתגר הזה-

איך לעדכן גרסה בהורות?
איך להמשיך להיות משמעותיים בחיים של המתבגרים,
לווסת מחדש את כל הנושא של קירבה-מרחק.
איך לזהות מתי מדובר בהתרחקות בריאה,
ומתי יש פה חלל היקשרותי ששואב את המתבגר למקומות לא טובים?

אותה אמא התחילה להתעניין יותר עם מי ועם מה הילד שלה מבלה את זמנו,דווקא להציע להקפיץ אותו למקומות, עוד לפני שהוא מבקש,לקחת שם הובלה,ובעיקר- התחילה להציע הרבה יותר הזמנה נדיבה לקשר,עם הרבה סבלנות, סקרנות.היא ניצלה את הזמן שהם באוטו לשמוע איתו יחד שירים שהוא אוהב,היא התחילה להצטרף אליו לצפיה בסדרת נוער שהוא צופה בה,במקום לזלזל בתכנים שנראו לה מעפנים,
היא מצאה בהם עניין וגם הזדמנות לשיח על עולמו.

השינויים לא אחרו לבוא-
הוא חזר לשבת איתם בארוחות משפחתיות, לשתף אותה יותר.

גיל ההתבגרות זה מסע, גם להורים.ויש פה חתיכת הזדמנות לעידכון גרסה!

אני רוצה להתעכב ולהסביר כמה נקודות משמעותיות:

1.
בגיל ההתבגרות אכן נוצר חלל היקשרותי,
כי הקירבה להורים משתנה,

שינויים גופניים נכנסים, כבר לא מחבקים באותה דרך,יש התפתחות במודעות-
הרבה מתבגרים מפתחים חשיבה אידיאליסטית,וכחלק מזה מתפתחת הרבה ביקורתיות- כלפי עצמם, וגם כלפי ההורים…הרבה הורים חושבים שהמתבגרים פחות צריכים אותם,וזזים אחורה- לקריירה, לאחים הצעירים…אבל מה שחשוב לזכור הוא שדווקא בשלב הזה, כשחסרה הבשלות,
דווקא זקוקים להורים,פשוט באופן אחר.

2.
הרבה מתבגרים מתפתים למלא את החלל הזה
במסכים, או בהעברת כל ההיקשרות ל"קבוצת השווים", שזה שונה מחברים,

ובגלל האידיאליזציה שלנו של "חברותיות" –
מפספסים הרבה פעמים שיכולה להיווצר פה בעיה נוספת.
אין בעיה בחברים, בגיל הזה יכולות להתפתח מערכות יחסים נפלאות,
הבעיה היא בקשרים שטחיים כשנער מעביר את כל צרכי ההיקשרות אליהם.

אם נסתכל מסביב-
זה נראה נורמאלי, ואכן זה נפוץ.
אך לא בהכרח בריא או מיטיב,כי חברים לא אמורים לספק זה לזה את צרכי ההיקשרות העיקריים,וילד ששם את כל הצרכים שם-
חשוף הרבה יותר לפגיעות.שוב- הבעיה היא לא שיש היקשרות לחברים,
אלא מה שד"ר ניופלד קורא לו- מוכוונות עמיתים.וזה קורה היום יותר ויותר מוקדם.
כשכל הערך העצמי שלך תלוי במה יגידו עליך כל מיני נערים אחרים-
אתה בבעיה.

.

3.
הדחיפה "לשחרר" את המתבגרים נובעת מהנחה שכולם מתבגרים והופכים לעצמאיים, גם רגשית.

אבל זה לא המצב.

הרבה מתבגרים נשארים מאד מאד לא בשלים
ודווקא אז צרכי ההיקשרות שלהם אדירים,ומאד חשוב שהמבוגרים לא ייסוגו כל כך מהר לאחור,
אלא ימצאו מחדש את הדרך. ופה שוב יש לנו הזדמנות לגדול כהורים,לא להתערער גם כשקשה או מבלבל,לראות את הילד שזקוק לנו גם בתוך המתבגר שלכאורה לא צריך.

לסיכום,
זה הרבה מעבר למה נעשה או נגיד,
אלא זו גישה, תפיסה, דרך התיחסות,
כשאנו רוצים להמשיך להיות ההורים של הילדים שלנו, גם כשהם גדלים,

לקרוא מתחת למילים ולהתנהגות. וכשזה נמצא שם- זה מחלחל להכל.זה לא אומר שזה קל,אבל יש פה הזמנה למסע משותף, אם ניקח אותה.
לכן, נמשיך להעמיק את הקשר שלנו עם הילדים. לתת להם את התחושה שאנחנו שם בשבילם, דואגים לצרכיהם. ככל שירגישו שזה בטוח לסמוך עלינו, להיות תלויים בנו ולתת לנו להוביל אותם, ככה ההבשלה תקרה, ותוכל להתגבר על הרצון הנגדי.

פה אפשר לקרוא עוד על הובלה, ועל ההבדל בין סמכות לכוחנות.
ופה בקישור תוכלו לראות איך אפשר ללמוד איתי על גיל ההתבגרות מתוך עיניים היקשרותיות!

מאחלת לנו שנמשיך לגדול עם הילדים,רותי דריאל

כאן פרקים בפודקאסט שלי שעוסקים במתבגרים:

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

אהבתם?שתפו באהבה