חזרה ללב ההורות

// הבלוג //

מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם

על רעב היקשרותי

"תתעלם, הוא רק מחפש תשומת לב"
"אל תגידי כלום, תסתובבי ותצאי מהחדר"
כמה פעמים שמעתם את זה? אני בטוחה שהמון.
לפני כמה ימים נסעתי באוטו וברדיו היתה תכנית ליעוץ להורים. אמא אחת סיפרה שהבן שלה בן ה-3 בוכה נורא כל פעם שהוא חושב שפגע בה- נניח אם נתן לה מכה בטעות, וגם אם הוא מפסיד במשחק.
העצה שהאמא קיבלה היתה להציע לו מים כדי שירגע ואז פשוט לצאת מהחדר וללכת. כדי לא "לחזק" את ההתנהגות הזו, כדי שהילד ילמד לא "להתבכיין".
כמעט בכיתי בעצמי כששמעתי את זה ! איזה חוסר הבנה של מה התפקיד של דמעות, ושל לב רך והיקשרות!
אבל על זה אולי אכתוב בפוסט אחר…

הפעם אני רוצה לכתוב על הענין הזה של לתת או לא לתת תשומת לב. שומעים מלא את המשפט הזה- "אל תתיחסו אליו, הוא רק רוצה תשומת לב"- זה כל כך נפוץ, שאולי כבר הפך לחלק מהאמונות שלנו.

ואני אומרת- ברור שהוא יחפש תשומת לב!
ולמה להשתמש בזה נגדו?

אם הילד הזה היה רעב- זה לא היה מוציא מאיתנו נדיבות? לא היינו חושבים איך לעזור לו עם זה?
לפעמים הילדים שלנו אפילו לא שמים לב שהם רעבים, ונהיים עצבניים- מיד נדאג להם לאוכל.
לא נשאיר אותם רעבים.
לא היה עולה בדעתנו להגיד:
"אל תתיחסו לילד הזה שמבקש מזון, הוא רק רעב".

לעולם לא היינו עושים את זה!
היינו הופכים את העולם למצוא משהו לאכול בשביל ילד רעב.

אז רעב היקשרותי הוא בדיוק ככה.
אנחנו מאמינים שמזון ומחסה הם צרכים לגיטימיים, אך לא קירבה.

אבל המוח האנושי בנוי אחרת. כל כך הרבה ניסויים (חלקם אכזריים) הוכיחו שהצורך בהיקשרות וקירבה, הכרחי לא פחות מהצורך במזון.

בדיוק כמו מזון- יש זמנים קצרים של שובע. אבל הצורך תמיד שם.
לא מגיעים למצב של "טיפלתי בזה ועכשיו הבא בתור". היקשרות והצורך בה תמיד שם, יש רק זמנים של פחות רעב לזה.
בדיוק כמו עם מזון- אחרי ארוחה טובה יש כמה שעות של שקט ושובע, מנוחה מהרודנות של הבטן…עד שהצורך מתעורר שוב.
בדיוק בדיוק ככה עם היקשרות. נרצה לתת מנות היקשרות טובות כדי ליצר שובע, מנוחה היקשרותית לכמה שעות.

החדשות הטובות הן שבשביל להשביע רעב היקשרותי לא צריך לעשות קניות ולעמוד ולחתוך ולבשל ולשטוף כלים-

מספיק לתת חיוך מהלב, ללטף, לתת חום והזמנה בעיניים, שמחה, להציע חיבוק גם כשלא ביקשו מאיתנו, לספק הזמנה להתקיים בנוכחותנו, לספר להם שאוהבים אותם סתם כך בלי סיבה.

הילדים שלנו רעבים לאוכל ורעבים להיקשרות ואנחנו רוצים להאכיל אותם.
כשהם רעבים הם מתנהגים לפעמים בצורות שלא מקובלות עלינו.

נכון שאנחנו מקפידים להכין ארוחה כשהגיעה השעה, לפני שהילדים מבקשים אוכל? לפני שהם רעבים נורא.
אם נקפיד להשביע את הרעב להיקשרות לפני שהם רעבים נורא- נראה שבחלק גדול מהמקרים הילד כבר יתנהג אחרת, הוא לא יצטרך לדרוש את המענה לרעב בדרכים שלא מקובלות עלינו, הוא כבר ידע בעצמו מה לגיטימי. וגם אם לא- כמו שלא מונעים אוכל מילד עצבני מרעב, אלא קודם נותנים לו לאכול ואח"כ מדברים על זה- בדיוק בדיוק ככה- כשהילד רעב להיקשרות, קודם כל נדאג שיהיה פחות רעב, ורק אחרי זה נכוון אותו להתנהגות אחרת.

הולכת למלא את הספל 

רותי דריאל

אהבתם?שתפו באהבה

אולי יעניין אותך גם

על מנחם מיועד

מכירים את זה, שאתם משאירים ילד קטן עם מישהו אחר, והוא באמת מסתדר ובסדר, אבל אז- כשאתם חוזרים- הוא בוכה? לפעמים מי ששמר עליו יגיד-

קרא עוד »

מחשבות על תיסכולים

מכירים את התקפי הזעם, הטנטרומים? כשהילד מתחיל  לצרוח, או להכות…לילדים צעירים זה קורה יותר- ובהם אתמקד בפוסט הזה,אבל לפעמים זה קורה גם לגדולים יותר, אפילו

קרא עוד »

אהבתם?שתפו באהבה

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
סגירת תפריט