חזרה ללב ההורות

// הבלוג //

מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם

להיות אלפא- פוסט #2 על הובלה

התגלגל לי לפיד פוסט של יועצת כלשהי, שהזהיר הורים לא לתת לתינוקות שלהם להירדם בעגלה או במנשא, ואם כבר נרדמים- אז להפריע להם- לרוץ הביתה, לשים במיטה לבד- פן יתרגלו. דעתי היא שזו שטות, התינוקות ממילא התרגלו להרדם בתנועה עוד ברחם אימם (אולי ימציאו בעתיד חיישן שמעיר אותם גם שם, פן יתרגלו?) אבל בעיקר חשבתי על אימהות טרוטות ועייפות, שיוצאות לנשום אוויר, וגם שם אין להן מנוחה- כי הרי ברור שהתינוקות יירדמו, זה מה שתינוקות עושים, ובמקום לשבת להן בנחת ולהנות מהשקט, מהילד שלהן או סתם מהחיים- הן יהיו בלחץ כי "המומחית" הזהירה.
ייפחדו שהן הורסות את ההרגלים, את הילד.

אז אני רוצה לכתוב על עמדת האלפא של ההורה,

הורה אלפא פירושו הורה שיכול פשוט להקשיב לעצמו וללב שלו ולא ל"מומחים".
אבל לפני כן שניה- הרי גם אני פונה להורים. גם אני כותבת! גם אני "מומחית"!. אז חשוב לי לומר שאני חושבת שאנחנו חיים בעידן קצת פסיכי ואני כותבת כדי להזכיר לכולנו את הדבר הכה פשוט וכה מסובך- לחזור ללב שלנו.
אני כותבת מתוך עדשה של הגישה ההיקשרותית ע"פי ד"ר ניופלד, גישה שנשענת גם על מחקרי המוח שמראים איך זה עובד מבפנים, אבל זה לא לב העניין. הגאונות של הגישה הזו לדעתי היא בזה שהיא מהדהדת משהו עמוק, מחזקת את האינטואיציה שיש לכולנו, רק שלפעמים קצת שכחנו.

אז מה זה אומר להיות "אלפא"?

כל ילד זקוק בחייו למבוגר אחד (לפחות) שיהיה אלפא, כדי שיוכל לגדול ולהבשיל ולבטא את הפוטנציאל האנושי שלו. זו ציפייה ממש מולדת- כל אחד צריך מישהו שיטפל בו ויגדל אותו. ככה זה. אנחנו יצורים שנולדים תלותיים לחלוטין.
זה לא כל כך נוח, אבל זו עובדה.

"אלפא" לא אומר להיות סמכותי או תקיף או אסרטיבי, אלא לפעול ממקום של רגישות ואחריות גדולה, של חום ושל לב רך מאוד שלוקח על עצמו מראש ומבחירה להיות המענה לכל צורך או בעיה שיעלו אצל הילד.

הורה שהוא אלפא, יעורר אצל הילד רגשות של חום ושיתוף פעולה, של הזדהות ורצון לתת לו להוביל, כשהילד מרגיש ככה הוא יאפשר להורה לטפל בו, ירגיש בטוח להיות תלוי בו ויוכל להישען על ההורה.

לפעמים אנחנו מנסים להיות "אלפא" כאלה, אבל בעצם פועלים מתוך מגננה.

מתוך עמדת אלפא טוב אפשר לזרום בחיים, גם ביחסים שלא קשורים לילדים, בין המקום הסמכותי לבין המקום התלותי לפי המצב. מותר לקבל עזרה, להישען ולהיתמך. יש תנועה טבעית של גאות ושפל בין המקום שתומך באחרים לבין המקום שנעזר.
כשאנו אלפא כמגננה לא נרשה לעצמנו להיות תלויים באחרים, באלפא כמגננה- ילד או מבוגר- קשה לטפל כשהוא נזקק.

מתוך עמדת אלפא נפעל מתוך אחריות, חמלה, רצון לטפל, לפתור. נרשה לעצמנו להרגיש גם רגשות פגיעים של אכפתיות -מה אפשר לעשות? איך אפשר לתקן?
כשאנו אלפא כמגננה נפעל מתוך דרישה לסמכות, כוחניות, ציות, תחושת צדק, אלפא כמגננה מרים הרבה את קולו, דורש.

מסתבר, שכשאנחנו מוצאים את המקום הזה של אלפא אמיתי בתוכנו, הילדים מגיבים אליו באופן אינטואטיבי. לרוב נראה שפחות מתנגדים, יש שיתוף פעולה. הכל יותר קל.
זה משפיע על הילד גם ברמה האישית, ולא רק בקשר איתנו- זה משתקף גם בחוסן שלו, ביכולת לבטא רגשות, לבקש עזרה, לעזור לאחרים. להרגיש יותר אמון בעולם, כי לא צריך כל הזמן להסתדר לבד.

לא מדובר במערכת של כללים, חוקים, התנהגויות, "טריקים" שניתן ללמוד. אי אפשר ללמד להיות אלפא. אפשר להסביר את הרעיון, אך ההורה, במידה והוא לא נולד אלפא- צריך לגלות את האלפא שבו בכוחות עצמו.
אני מוצאת את זה לפעמים מאתגר מאוד.

לא פשוט בכלל בכלל למצוא את העוצמה הזו בתוכנו, את הסמכות השקטה, הברורה והעוצמתית שילדים מגיבים אליה באינסטינקט כל כך חזק.

בגלל זה לפעמים כל כך מפתה להקשיב ליועצים למיניהם ולא ללב שמרגיש את הכיף והרכות הזו של תינוק שמרפה ונרדם עלינו במנשא…אבל הלב הזה יכול לכוון אותנו מצוין.

זה לא פשוט. זה מאתגר.
אבל גם מגדל ומעצים.
אפשר לקרוא עוד על ההובלה שאני מדברת עליה, וגם פה , והנה עוד מאמר.
רותי דריאל – חזרה ללב ההורות, הורות מקושרת ופסיכותרפיה

אהבתם?שתפו באהבה

אולי יעניין אותך גם

על מנחם מיועד

מכירים את זה, שאתם משאירים ילד קטן עם מישהו אחר, והוא באמת מסתדר ובסדר, אבל אז- כשאתם חוזרים- הוא בוכה? לפעמים מי ששמר עליו יגיד-

קרא עוד »

מחשבות על תיסכולים

מכירים את התקפי הזעם, הטנטרומים? כשהילד מתחיל  לצרוח, או להכות…לילדים צעירים זה קורה יותר- ובהם אתמקד בפוסט הזה,אבל לפעמים זה קורה גם לגדולים יותר, אפילו

קרא עוד »

אהבתם?שתפו באהבה

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
סגירת תפריט