// הבלוג //

זיכרון מגיל קטן שיש לי-
אני מתחבאת מאחורי השימלה של אמא שלי, וסבא (שגר בחיפה, אז זה היה מעבר להרי החושך) שואל אותה – "מדוע היא כל כך ביישנית?".
היתה לו שפה יפה לסבא , את זה אני זוכרת.
זוכרת גם את התחושה שלי, של הסביבה, שלא טוב להתבייש…שזו בעיה.

איזה כיף שהיום אני כבר מבינה שבגיל כמה חודשים, המערכת הלימבית אומרת לתינוק: "אלו ההיקשרויות העיקריות שצריך כדי לגדול", ועכשיו הולכים על האיכות והעומק ולא על הכמות-
זאת אומרת שעכשיו האנרגיה הולכת להעמיק את ההיקשרויות האלו.
להגן על ההיקשרויות הקיימות.
ואז הילד יתנגד לכל מי שלא מקושר אליו,
זה השלב שנתחיל לראות רתיעה מזרים אצל התינוק.

זו לא בעיה, להיפך- זה אומר שהכל עובד בדיוק כמו שצריך!

בגיל שנתיים בערך זה יתפתח לביישנות, וזה אחד הדברים שהכי לא מבינים בחברה שלנו בהקשר לילדים!
הביישנות משרתת היקשרות,
אנו לא ביישנים עם אלו שמקושרים אליהם.

לא נראה את האילמות סלקטיבית למשל- שזו תופעה שהולכת ומתרחבת בילדי גן ובי"ס היום- אצל הילדים הללו בבית, זה יהיה לרוב רק במסגרת. אבל זו תופעה שקשורה לעוד כמה נושאים.

אך אם נחזור לביישנות בלבד-
ילדים נרתעים ממגע, קירבה ממי שלא מקושרים אליו.
החברה שלנו מעודדת מוחצנות, ולכן מתייחסים הרבה פעמים לביישנות כאל הפרעה. כאל משהו לא תקין, וזה לגמרי תקין!
(יש גם מרכיב גנטי לביישנות- לכן לא כל הילדים בהכרח יהיו ביישנים)
חשוב לכבד, להבין ולעבוד עם החלק הזה, ובעיקר לזכור שאצל ילד ביישן- הביישנות הגיעה כדי להגן על ההיקשרויות.
במאמר הזה אפשר לקרוא עוד על איך ההיקשרות הולכת ומעמיקה.

הנה- אפילו אני כבר לא כזו ביישנית היום :-).
פה בקישור תוכלו לקרוא על כל הדרכים בהן תוכלו ללמוד איתי! 
להתראות, רותי דריאל