חזרה ללב ההורות

// הבלוג //

מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם

האם צריך ללמד ילדים להיפרד?

האם צריך "לתרגל" את הילדים בפרידה? האם זה עניין נלמד?
לפי הגישה ההיקשרותית התפתחותית- התשובה היא לא.

אבל אולי קודם נשאל איך ילד (או אדם בכלל) הופך לבעל קיום עצמאי, מלא חיוניות, ומעז לחקור את העולם שסביבו?
לא מדברים פה על אנרגיה הישרדותית של היקשרות ושמירה על קירבה, אלא על שפע גדול מאד, סוג של לוקסוס במערכת.

בהתחלה, בגיל צעיר, נראה את זה בהבזקים.
בד"כ אחרי מנה טובה של ארוחה היקשרותית, אחרי זמן של חיבור אמיתי.
אני נותנת חיבוק לילד שלי, והוא פונה לו לחקור את העולם  וחוזר "לתדלק" מדי פעם.

 

לאט לאט זה יעמיק ויתפתח לאישיות עצמאית, של מישהו שיכול לתפקד בנפרד מההיקשרויות, לעמוד בפני לחץ חברתי, להכיר את עצמו, להסתקרן לגבי העולם ועוד ועוד…
כמה מבוגרים בעולם יש שטרם פיתחו את כל זה?
הרבה…
כזכור- ההבשלה הזו היא לוקסוס, היא לא תמיד קורית. רבים עסוקים עדיין כל כך בהיקשרות, גם בגיל מבוגר.

אז איך תומכים בתהליך הזה? איך עוזרים לילדים שלנו להבשיל ? מה התפקיד של ההיקשרות בזה?

נפוץ בחברה שלנו לחשוב שילדים צריכים להיפרד מהוריהם כדי לצמוח, אך האמת שזה לגמרי ההיפך!

כשהרעב להיקשרות שקט לרגע, כשיש שובע- האנרגיה משתנה מהיקשרות ליציאה מהבסיס הבטוח. המערכת הלימבית מעבירה הילוך במוח- משמירה על ההיקשרויות, לתעוזה קדימה.

כשהתינוקת שלי הרגישה בשבוע שעבר נינוחה בפיקניק רב משתתפים-
היא פנתה לחקור את העולם והתרחקה לה, התיידדה עם משפחות אחרות.
אבל- פתאום התחילה לבכות…קלטה שרחוקה.
החבל של הבאנג'י שלה נמתח עד הסוף והיתה צריכה את החיבוק והקירבה שלי שוב.
אז מה, האם אני צריכה "לתרגל" אותה בפרידות? האם ככה תסתגל?
לא! לא! לא! בדיוק הפוך.

מה שהיא צריכה זו היקשרות עמוקה יותר.

כשתרגיש אותי ואת אבא שלה גם בשורשים העמוקים יותר של ההיקשרות- לא רק בקירבה הפיזית, אלא גם בתחושת השייכות, המשמעות- היא תוכל להתרחק עוד.
כששורש ההיקשרות של האהבה יתפתח, היא אפילו תוכל לעבור זמנים בהם לא תהיה קרובה פיזית- כי תדע שהחיבור הרגשי עדיין כאן.
כששורש ההיקשרות של להרגיש מובנת, שמכירים אותה באמת- יתפתח, היא תוכל לחוות את עצמה כאינדיווידואל שלם ובמקביל לייצר אינטימיות. הבית שלה יהיה תמיד איתה. הסוד הוא לא לעזוב בית, אלא לחוות תחושה שיש לך בית.

לכן, היפרדות היא לא ההיפך של היקשרות!

אי אפשר להיות "מקושר מדיי",
אפשר להיות מקושר באופן שטחי, בשורשים השטחיים בלבד, באופן לא בטוח, זה כן.
אך ככל שילד מקושר עמוק יותר- יש יותר הזנה לתהליך של פיתוח העצמיות ויותר מרחב להבשיל לישות בפני עצמו.

 

לכן האתגר פה הוא סוג של פרדוקס-
לאפשר את ההיקשרות ולייצר אותה, כדי שהילדים יוכלו להעז, להבשיל ולהתקדם. "להידבק" כדי שהם יוכלו להתרחק בביטחה.

פה אפשר לקרוא עוד על איך ההיקשרות מתפתחת 
פה אפשר לקרוא עוד על רעב היקשרותי

רותי דריאל

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

על רעב היקשרותי

"תתעלם, הוא רק מחפש תשומת לב" "אל תגידי כלום, תסתובבי ותצאי מהחדר" כמה פעמים שמעתם את זה? אני בטוחה שהמון. לפני כמה ימים נסעתי באוטו

קרא עוד »

גישור מה שמפריד

לנו רוב הזמן מאד ברור שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו ושהיחסים איתם חשובים לנו מאד, אבל אי אפשר לקחת כמובן מאליו שילד יודע שמערכת היחסים

קרא עוד »

אהבתם?שתפו באהבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
סגירת תפריט