חזרה ללב ההורות

// הבלוג //

מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם

על מנחם מיועד

מכירים את זה, שאתם משאירים ילד קטן עם מישהו אחר, והוא באמת מסתדר ובסדר, 
אבל אז- כשאתם חוזרים- הוא בוכה?
לפעמים מי ששמר עליו יגיד- "הוא היה לגמרי בסדר!, איתי הוא לא בכה" 
ואז אתם קצת מתבלבלים, מה קורה פה? למה זה ככה?
יש כאלה שאומרים שזו "הצגה", ושצריך להתעלם.

בגישה ההיקשרותית, ע"פי ד"ר ניופלד, אנו רואים את זה אחרת.

כשילד מקושר בעוצמה, חלק מהתפקידים של מי שהוא מקושר אליו- זה להוביל, לטפל בילד, להזמין אותו לתלות, להיות נקודת המצפן שלו, וגם להיות מי שמספק לו נחמה. 
קוראים לזה "המנחם המיועד".

לבכות זה לא תמיד קל, זה מקום פגיע.
תחשבו על עצמכם כמבוגרים- האם אתם בוכים ליד כל אחד? האם בוכים בכלל?
כשילד מגיע ובוכה לידינו- תמיד נקבל זאת כמחמאה!.

הורים שהדרכתי סיפרו לי לא מזמן שהבן שלהם, בן ה9, חזר מטיול בצופים, 
התיישב במטבח ופרץ בבכי גדול.
בהתחלה הם נלחצו, הם לא ידעו מה קרה ודאגו מאד. 
אבל אחרי כמה בירורים- הסתבר שלא קרה שום דבר חריג, הילד אפילו נהנה מאד בטיול. 

אז מה קרה שם?

למרות ההנאה, קרו כל מיני דברים קטנים ומתסכלים, אבל הוא שמר את הדמעות בפנים, ליד החברים והמדריכים הוא היה קול,
הוא צחק מההסתלבטויות הקטנות, 
לא עשה עניין מכשלונות קטנים.
הוא החזיק את הדמעות ביומיים של הטיול,
ורק בבית- בנוכחות המנחמים המיועדים שלו, נתן להן להשתחרר.

איזה מזל- כי דמעות ותחושות פגיעות של עצב, שומרות על הלב רך.
איזה מזל שההורים שלו מכירים את הגישה, ואחרי הדאגה הראשונית-
חיבקו אותו, נתנו לו לשחרר את הבכי והציעו חיבוק ונחמה.

בדיוק כמו בשיר של יהודה אטלס:
רחוק מהבית
קבלתי מכות
מילד גדול –
והתחלתי לבכות.

בדרך הביתה
הבכי נחלש;
ראיתי את אמא –
והתחיל מחדש.
כשילד מגיע ובוכה לידינו- זה אומר שאנחנו "המנחמים המיועדים" שלו. 
יש הרבה כבוד בתפקיד הזה- זכרו לקבל זאת כמחמאה!

פה אפשר לקרוא עוד על איך הופכים למקושרים.
רותי דריאל

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

מחשבות על תיסכולים

מחשבות על תיסכולים מכירים את התקפי הזעם, הטנטרומים?כשהילד מתחיל  לצרוח, או להכות…לילדים צעירים זה קורה יותר- ובהם אתמקד בפוסט הזה,אבל לפעמים זה קורה גם לגדולים

קרא עוד »

אהבתם?שתפו באהבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
סגירת תפריט