חזרה ללב ההורות

// הבלוג //

מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם

מחשבות על תיסכולים

מכירים את התקפי הזעם, הטנטרומים? כשהילד מתחיל  לצרוח, או להכות…לילדים צעירים זה קורה יותר- ובהם אתמקד בפוסט הזה,אבל לפעמים זה קורה גם לגדולים יותר, אפילו לנו… טנטרום הוא בד"כ תגובה לתסכול.

מה זאת אומרת תסכול?

משהו שלא עובד: המים שנשפכו, השיר שנגמר, הבננה שלא חתוכה,ואולי החנייה שלא מצאנו, או הילדים ששיגעו אותנו.

תיסכול הוא רגש שמגיע מהמערכת הלימבית, 
ואני רוצה להאיר על זה קצת מהזוית של הגישה ההיקשרותית- התפתחותית.
תיסכול באופן בסיסי- בצורתו הטהורה, דומה מאד אצל קטנים ואצל גדולים.
בפוסט הזה אני מתרכזת בקטנטנים- בפעמים הראשונות שאנו פוגשים את התסכול אצל הילדים.
בפוסטים אחרים בהמשך ארחיב גם על ילדים גדולים, וגם עלינו המבוגרים.
כאמור- מבחינה רגשית בסיסית, ההבדלים קטנים.

אני לא אשכח שפעם הבן האמצעי שלי רצה ללכת לפניי לשירותים, כשהיה פעוט,
וכשגילה שכבר עשיתי, ואי אפשר להחזיר את הפיפי לגוף כפי שדרש- אוהו!!!.

זה מתחיל כבר סביב גיל 9 חודשים,
ברגע שיש רצון, ויש התנגשות עם המציאות.
כשמגלים שלפעמים אי אפשר, שנגמר, שככה זה.
אם התסכול עובר סף מסוים שאי אפשר לשאת אותו- זה יצא בהתפרצות טנטרום.
זו הסיבה שכשעייפים או רעבים, הסף הזה מגיע הרבה יותר מהר.
עוד דבר שחשוב לזכור-
תסכול זה משהו שמשותף לכל היצורים עם מערכת לימבית, זה משהו שקורה אצלנו במוח

ולמעשה- ברגע שמרגישים את זה באמת,
כשבוכים ועצובים- המוח מוצא מסלולים חדשים וככה מתרחשת למידה והסתגלות לעולם.

מה שאין ביכולתנו לשנות- משנה אותנו.

לדמעות של העצב וההשלמה עם המצב יש תפקיד ממש חשוב בתהליך הזה.
אותו איזור במוח ששולח את דמעות העצב-
גם מוצא נתיבים חדשים להתנהגויות חדשות, לשינוי וגדילה.

אז מה עושים?
קודם כל, לא נבהלים מהדמעות.
מותר לילדים לבכות ולהתאבל.
לא צריך לכעוס עליהם על זה. בטח לא ללעוג, לבייש או לדחות.
אין צורך לשכנע אותם שאין

הם אינם זקוקים לכך שנשכנע אותם שאין על מה לבכות,
שסערת הרגשות לא במקום, או שננסה להיאבק ברגש עם הסברים הגיוניים.

בכי ועצב הם רגשות לגיטימיים ואפילו חשובים.

מה כן?
מה שיכול לעזור, זה אם נבוא לצידם, נחבק, ננחם,
ניתן אמפתיה לתסכול ולזה שמשהו לא עבד.
גם אם אנחנו לא מבינים מה בדיוק…
לפעמים אפשר להגיד, לחבק, לפעמים סתם להיות לידם.
מה שמשנה זה שבלב שלנו תהיה אמפתיה- זה לא קל להיות כל כך קטן
ולגלות שכ"כ הרבה דברים בעולם הם מחוץ לשליטתך!!

לא תמיד חייבים לשנות את המציאות, לפעמים אפשר לשנות עבורם,
ולפעמים עלינו פשוט ללוות אותם באהבה בהסתגלות הזו שלהם לעולם.
למעשה, להיות בעמדת המנחמים, זה אחד התפקידים החשובים ביותר בהובלה ההורית שלנו.
(פה אפשר לקרוא עוד על הובלה)

מקווה ששפכתי קצת אור.

רותי דריאל

אהבתם?שתפו באהבה

אולי יעניין אותך גם

על מנחם מיועד

מכירים את זה, שאתם משאירים ילד קטן עם מישהו אחר, והוא באמת מסתדר ובסדר, אבל אז- כשאתם חוזרים- הוא בוכה? לפעמים מי ששמר עליו יגיד-

קרא עוד »

מחשבות על תיסכולים

מכירים את התקפי הזעם, הטנטרומים? כשהילד מתחיל  לצרוח, או להכות…לילדים צעירים זה קורה יותר- ובהם אתמקד בפוסט הזה,אבל לפעמים זה קורה גם לגדולים יותר, אפילו

קרא עוד »

אהבתם?שתפו באהבה

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin
סגירת תפריט