חזרה ללב ההורות

// הבלוג //

מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם

על כניסה לגן והקשרות

בימים האחרונים אני פוגשת שוב ושוב את השאלות והחששות של הורים לפני הכניסה של ילדים לגן בפעם הראשונה-
איך עושים את זה?
איך נפרדים? איך מעבירים את הילד למישהו אחר?
מה עושים???
איך עושים את הפרידה הזו בגישה תומכת היקשרות?

ואני ממש מרגישה בבטן שלי את החששות, את ההתרגשות…

הפעם הראשונה (והאחרונה) שמישהו מבין שלושת ילדיי היה בגן- היתה לפני 8 שנים, עם הבכור.

הוא היה אז בן 3 .
מצאנו גן שנראה נחמד, ומאד מומלץ. נרשמנו.
אני זוכרת את זה מאד חי.
הגענו ביום הראשון. הילד שלי נצמד אליי, ומהמקום הבטוח הזה הוא הסתכל ועקב בעניין אחרי כל ההתרחשויות.
היינו שם קצת, וחזרנו למחרת.
הוא שמח לחזור, ושוב הסתכל בעניין. הפעם הוא כבר ירד ממני ושיחק קצת בחול, ואני אפילו הלכתי לרגע לשירותים וזה היה בסדר גמור.
יופי! חשבנו לנו. הוא מתחיל להתרגל לאט לאט, תוך כמה ימים הוא בטוח ירגיש נוח.

אבל זהו, שלא היו כמה ימים.

למחרת בן הזוג שלי בא איתו והצוות בגן הודיע שזהו, הם התגמשו מעל ומעבר ועכשיו הוא צריך להשאיר אותו – וללכת.

לא הבנו איך עושים דבר כזה, הלב שלנו אמר שזה לא נכון, שזה מוקדם מדיי. אבל הגנן היה נחרץ ובטוח, ועם נסיון של המון שנים. והוא דיבר כאילו הוא מכיר את הילד יותר מאיתנו ו"זה רק הקושי שלכם", "לילדים הרבה יותר קל, הם לא עושים עניין כמו המבוגרים","תשדרו שאתם סומכים וזה מספיק".
אז הקשבנו.
וטעינו.
כי אף אחד לא באמת הכיר את הילד שלנו כמונו.
כי זה היה מוקדם מדי- לו ולנו.
כן, הוא הסתדר. הוא הפסיק לבכות בבוקר מהר מאד,
אבל משהו לא הרגיש נכון.
הפרידה הזו שנוהלה באופן שלא מותאם לקצב וללב שלנו-
השפיעה. בכל מיני רבדים, שלא את כולם אפשר להסביר במילים.

אחרי כמה חודשים החלטנו להקשיב ללב והוצאנו אותו מהגן.
וכשהוא נכנס בהמשך למסגרת אחרת, בגיל יותר גדול- כבר ידענו יותר.
כבר למדתי אז את הגישה של ניופלד, ידעתי יותר מה זה היקשרות ואיך מנהלים פרידה כזו באופן שתומך בהיקשרות.
ידעתי מה חשוב ועל מה אני לא מתפשרת.
תיכננתי להיות איתו שבועיים לפחות ולא לתת לאף אחד לגרש אותי לפני שהילד שלי מוכן לפרידה.
בפועל- הוא הצטרף לכולם ואחרי כמה שעות ראיתי שנוכחותי לא נדרשת יותר, הילד אמר לי ביי ופשוט הלכתי :-).
אבל הוא כבר היה הרבה יותר גדול, ובשל.
וזה כבר לא קשור לנושא.

אני לא מטיפה לחינוך ביתי. כל משפחה בוחרת מה מתאים לה,
ולא תמיד יש אפשרות לחכות לבשלות של הילד,

אבל אני כן אכתוב פה את העצות שאולי היו עוזרות לי אז-
לסמוך על עצמי יותר, להקשיב ללב. לנהל פרידה שתומכת בהקשרות ותומכת בילדים ובהורים.

אז מה כדאי?

1. תמצאו גן שמתאים לכם

שמרגיש לכם מתאים בגישה, שיש לכם חיבור לצוות. תקשיבו לבטן שלכם, ואם משהו מרגיש שזה לא מתאים- אז לא!

2. דברו על נושא הקליטה מראש,

תבדקו כמה גמישות יש בעניין וכמה יאפשרו להקשיב לקצב שלכם ושל הילד שלכם.
תשימו לב שיש כבוד הדדי בינכם לבין הצוות. אולי אתם הורים צעירים שמכניסים ילד פעם ראשונה למסגרת, אבל אתם מכירים את הילד שלכם הכי טוב! אף גנן או גננת הכי מנוסים בעולם לא יודעים יותר טוב מכם מה נכון לכם ולו.

3. תנו לכם ולו זמן להכיר.

אם אפשר לבוא כבר בחופש לראות ולהכיר- מה טוב, ואם לא- אז תהיו שם בימים הראשונים. תתיידדו עם הצוות, דברו איתם.
אם אתם מחליטים (כמובן עדיף שבתיאום) להישאר עוד כמה ימים- תחשבו על דרך בה אתם יכולים להביא תועלת. הרבה פעמים בימים הראשונים לצוות יש הרבה על הראש ורק רוצים שההורים ילכו ולא יפריעו, שלא "יסתובבו בין הרגליים"- אבל עוד זוג ידיים בהחלט יכול לעזור. אולי תוכלו לחתוך פירות? לעזור לשטוף כלים?
דברו על זה, עדיף מראש, תתאמו אם מתאים לצוות שתעזרו או שתשבו בצד.
ובזמן הזה שאתם שם, תתחילו להכיר.
ככל שאתם תרגישו יותר נוח עם הצוות בגן- כך גם הילד שלכם יקבל איתות שאפשר לסמוך עליהם.
כי ככה עובדת ההיקשרות.
אתם בתור דמויות ההיקשרו הראשיות- כמו המצפן של הילד, כמו המגדלור שממנו הוא מקבל איתותים- על מי אפשר לסמוך.
אם נוח לכם- דברו עם הצוות בידידותיות וחום.
מה שנוהגים לומר- לשדר לילד שאתם סומכים, וככה הוא יסמוך- זה נכון!
רק שאי אפשר לזייף את זה…
הורים הם לא משדר ואי אפשר לשדר משהו שלא קיים.
אם אתם צריכים קצת זמן בשביל זה- כבדו את המקום הזה!
כהערת אגב ובשביל הפרספקטיבה- אני יכולה לספר שיש מקומות בעולם שמבקשים מההורים לפנות חודש לקליטה- כדי שהיא תהיה הדרגתית ומותאמת.
פגשתי גם אמא שנשארה 3 חודשים בגן עם בנה עד שהפרידה קרתה בקלות ורכות,
אני יודעת שלא תמיד זה מתאפשר, אבל אם אתם או הילד שלכם צריכים עוד זמן להרגיש בנוח- זכרו שזה צורך טבעי!

4. תשקיעו בשידוך.

בימים ובשבועות הראשונים, גם אם כבר נפרדתם- דברו על הצוות בבית, תגידו דברים טובים עליהם, תכניסו אותם לחיים- קצת כמו שמדברים על סבתא או מתקשרים אליה.
כדי שהילד יקבל איתות שהם חלק מה"כפר ההיקשרותי" שלכם.

5. תנו לילד ליצור קשר עם הצוות ואל תדחפו אותו.

בינתיים כאמור, אתם תהיו בקשר עם הצוות. הוא רואה אתכם ומקבל לאט לאט את המסר שאלו אנשים שאפשר לסמוך עליהם, וזה משמעותי. חפשו את הרגעים בהם הוא מרגיש נוח ומוכן לקשר עם הגננים, תנו לו ליזום, לעבור אליהם או לשחק איתם.
לרוב הילדים זה יקרה ספונטנית אחרי זמן מה, במיוחד כשלא דוחפים אותם לזה!.

6. ברגע הפרידה.

אולי זה יגיע אחרי כמה שבועות אם יש לכם זמן לפנות. ואולי תוכלו לאפשר רק כמה ימים. אבל שימו לב שאתם הולכים כשכבר יש לפחות התחלה של קשר עם מישהו מהצוות, שהילד יכול לסמוך לפחות קצת, להישען ולהתנחם. נסו להישאר עד שאתם רואים לפחות ניצנים של היקשרות בין הילד לבין מישהו מהצוות.

7. ממש לפני שנפרדים.

ממש לפני שנפרדים תטענו את הילד ומלאו אותו בהמון היקשרות,
שתתן לו כוחות גם להיפרד- אפשר להשאיר לו נשיקות מכם בכיסים.
אפשר לתת תמונה שלכם, או קמע שתכינו יחד ויהיה איתו עד שתחזרו.
ילדים קטנים מקושרים בעיקר בחושים, וכדאי להשאיר להם משהו מוחשי שמזכיר אתכם.
אם הם קטנים אז אפשר גם שמיכה, או בובה או משהו אחר עם ריח של בית, שלכם…

8. צרו גשר.

כשאתם הולכים ספרו מתי תחזרו, ככה שתשומת הלב תהיה ברגע החיבור הבא ולא בפרידה -"אני אבוא אחרי ארוחת צהריים", "אבוא כשהשעון יראה …" אם זה ילד יותר גדול. פה אפשר לקרוא עוד על גישור

ספרו מה תעשו אחרי שתיפגשו שוב…

9. תמיד תמיד תיפרדו.

אל תיעלמו.
תגידו שלום גם אם זה מעורר בילד עצב באותו רגע.
מה שחשוב זה שהוא ישאר בזרועות של מישהו אחר- שאתם כבר (לפחות קצת) סומכים עליו, שגם הילד כבר קצת סומך עליו.
תדברו מראש על כך שאם הוא בוכה- ינחמו אותו, יהיו שם בשבילו עם חום ונחמה, שלא ישאירו אותו לבד, שלא ילעגו או ינסו לגרום לו להפסיק לבכות.
שלא ימהרו להסיח את דעתו מיד.
הדמעות והגישה לרגשות העצב שיש בפרידה- שומרים על הלב של הילד רך, והן חשובות מאין כמותן.

10. בימים הראשונים.

יכול להיות שבימים הראשונים אחרי שנפרדים- הילד שלכם ישלים זמן איתכם בשעות שאחרי הגן- הוא אולי יידבק אליכם יותר, יתעורר יותר- זה טבעי. הוא ירצה להשלים את הזמן, ונסו לתת לו את זה בנדיבות ובאהבה. תנו לו מענה לרעב הזה, כדי שיוכל להיות במנוחה היקשרותית כמה שניתן. אם הכל ילך בסדר, זה יחלוף אחרי זמן מה.

 

לסיכום,

הרעיון הוא לשמור על החיבור, לשמור על ההיקשרות.
או במילותיו של ד"ר ניופלד- אתם לא צריכים ללמד את הילד שלכם להיפרד מכם,
אלא לעזור לו להמשיך לאחוז בקשר ביניכם, גם כשבנפרד.

 

יש לי עוד המון מה לומר בנושא,
אבל גם ככה  ארוך ,

אז בהצלחה לכל האימהות והאבות,
ולכל הילדים שהולכים לגן בפעם הראשונה.
מקווה שההסתגלויות יעברו בשלום
מקווה שהצוות בגן ייכנס ל"כפר ההיקשרותי" שלכם
ותרוויחו אנשים אהובים עליכם ועל הילד שלכם,
ומאחלת לכולכם לשמור על לבבות רכים!
ממני באהבה, רותי דריאל

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

על רעב היקשרותי

על רעב היקשרותי "תתעלם, הוא רק מחפש תשומת לב" "אל תגידי כלום, תסתובבי ותצאי מהחדר" כמה פעמים שמעתם את זה? אני בטוחה שהמון. לפני כמה

קרא עוד »

גישור מה שמפריד

גישור מה שמפריד לנו רוב הזמן מאד ברור שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו ושהיחסים איתם חשובים לנו מאד, אבל אי אפשר לקחת כמובן מאליו שילד

קרא עוד »

אהבתם?שתפו באהבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
סגירת תפריט