מכירים את זה, שהילד הצעיר שלכם כולו בקריזה, טנטרום, צעקות, וכל החבילה, 
ושניה אחרי זה פתאום עובר למשהו אחר- שמח וטוב לב?

ואנחנו עוד נשארים שם מיוזעים, צריכים זמן להתאושש…
לא מבינים מה הולך פה, ואיך הוא ככה במקום אחר ברגע.

כבר כתבתי על האתגר הזה של להרפות רגע מהנטיה שלנו להמשיך לאחוז בשרידי המהומה. לנסות לזרום רגע הלאה, 
אבל היום אני רוצה להתייחס לשאלה למה זה בכלל ככה?

הרי בואו, לילדים קטנים יש לפעמים מאפייני אישיות שאילו היו מגיעים אצל מבוגר- 
היו נראים, ואולי אפילו זוכים, לאבחנה פסיכיאטרית.

הרגע הזה לפני כמה ימים, שבת ה-3 שלי סידרה את כל הבובות שלה בשורה, ועברתי בדרך למטבח, נתקלתי בהן ובילגנתי לה את הסדר. 
העולם כמעט עצר מלכת וחרב מבחינתה. 
אם אדם מבוגר היה מתנהג ככה ומאבד שפיות זמנית כשמשהו חורג מהסדר שלו, 
יש סיכוי לא רע, שאם זה היה קורה באופן כל כך יומיומי כמו אצל הבת שלי- הוא היה מגיע לפסיכיאטר וזוכה לאבחנה של סובל מ-ocd. 
הפרעת אובססיסיות וכפייתיות.
אבחנה שלרוב מקבלת טיפול תרופתי.

ואם אדם מבוגר היה באופן כל כך עקבי ויומיומי מגיב ב"לא" על כל דבר, 

כמו שהילדים הצעירים שלנו עושים בתקופות מסוימות- 
"בוא למקלחת"- "לא!"
"תטעם אפונה"- "לא!"
"צריך לנעול סנדלים עכשיו"- "לא!"
"בואי לצחצח שיניים"- "לא!!!"
באופן כה עקבי, למשך תקופה, ובלי סיבה הגיונית נראית לעיין, אצל מבוגר או מתבגר- היה זוכה אף הוא לאבחנה פסיכיאטרית חביבה בשם odd-
הפרעת התנגדות מתריסה.

אפשר להמשיך ככה עוד ועוד, 
ואם נעבור על ה-DSM,
ספר האבחנות הפסיכיאטרי שמקובל בארץ באיבחון בבריאות הנפש- סביר שנראה שהילדים הצעירים שלנו יכולים לענות על משהו כמו 80 אחוז מההפרעות שמופיעות שם!.
מוזמנים לבדוק :).

אז אני לא מספרת לכם את זה כדי לזלזל באבחנות חלילה, או לעשות מהן צחוק. 

לאבחנות הללו ולטיפול בהן יש צורך חיוני. 
עבדתי הרבה שנים במערכות בריאות הנפש ואני בהחלט מכירה בתפקידן.

אבל כמובן שלא מאבחנים ילדים צעירים בני 3, 4, 5 באבחנות כאלו, ולא סתם!

מסתבר שלהתנהגות הזו, שלפעמים מלחיצה אותנו ואנחנו חושבים- אם ככה הוא בגיל 4 מה יהיה כשיגדל?? הילד אובססיבי!- יש תפקיד חשוב מבחינה התפתחותית.
זה לא סתם ככה.
ויותר מזה- זה צריך להיות בדיוק כך!.

בדיוק כשם שהגולם צריך להיות גולם לפני שהוא הופך לפרפר. 

אי אפשר ללמד גולם להיות פרפר, אי אפשר לאמן אותו לזה, או להכריח אותו. 
הוא צריך להיות בדיוק בשלב בו הוא נמצא, כדי שיוכל להבשיל משם ולהפוך לפרפר נהדר.

ככה גם הילדים הצעירים שלנו.

יש מאפיינים מיוחדים בהתפתחות המוח והאישיות שלהם, שמאד שונים משלנו המבוגרים- ויש להם תפקיד חשוב.
אנחנו טועים לחשוב שילדים צעירים הם כמו מבוגרים, רק בקטן. 
אבל זה לא ככה. האמת היא שמבחינת מה שקורה אצלם במוח- זה פשוט לא נכון. 
הם יצורים אחרים עם מוח קצת אחר.
כל תהליכי ההבשלה עוד לפניהם. 
המוח עובד אחרת לגמרי. הגשר בין האונות עוד לא מתפקד, האונה הקדם מצחית עוד לא פעילה כמעט והזרמת הדם לשם מוגבלת. 
למען האמת, המוח שלהם עובד יותר כמו מכשירי ה"סיימון" המנגנים שהיו פעם- כל פעם חלק אחר עובד. עוד אין אינטגרציה.

החדשות הטובות הן- שככה בדיוק זה צריך להיות!

ילדים צעירים חייבים להרגיש בעוצמה כל חלק בנפרד, במלואו, כל רגש בפול פאוור,
כי הרגשות העזים הללו הם חומר הגלם שאחר כך יתערבב כדי ליצור חיי רגש וחיי נפש עשירים.
למטוטלת העזה הזו שלהם יש תפקיד חשוב בהתפתחות.

ומה אנחנו? מה עושים בינתיים עד שהם יגדלו ויבשילו?

עד שיצליחו להבין יותר הגיון, שיבינו יותר סיבה ותוצאה, עד שיהיו פחות אינטנסיבים רגשית?

קודם כל, אנחנו צריכים לדעת את זה עליהם.

כדי שנצליח לא להילחץ, לא להתנהג כמו בני 3 בעצמנו ברגעים הללו.
בעולם שלנו אנחנו מנסים כל כך הרבה פעמים להפוך את הקטנטנים לגדולים- ללמד אותם, לאמן אותם, להכריח אותם לנהוג בבגרות- בכל מיני דרכים ואמצעים, ולא לאפשר להם להיות איפה שהם.
ומהצד השני, פעמים כה רבות אנו חוזרים ברגעים האלו להיות מולם בעצמנו כמו ילדים קטנים שנכנסים לטנטרום…

כשאנחנו מבינים את הילדים מבפנים- יותר קל לנו לגדל אותם.

להישאר מבוגרים שם, ולזכור שהם ילדים.

כשאנחנו מבינים אותם מבפנים- יותר קל לנו להבין מה לעשות שם ואיך להוביל אותם בינתיים.

איך להתנהל איתם, 
איך לתת מענה לצרכים ההתפתחותיים וההיקשרותיים שלהם כדי לתמוך בתהליכי ההבשלה.
יותר קל לנו להבין גם מה *לא* לעשות כדי לא לתת לאתגרים הללו להפוך לבעיה של מערכת היחסים.

יש עוד המון מה לומר על זה כמובן, סדנאות שלמות,

אבל בינתיים- בואו נזכור שהם ילדים,
כשאנחנו מבינים אותם מבפנים- זה אפילו הופך לחמוד או משעשע לפעמים 🙂
(כשאנחנו במצב רוח המתאים),
רותי.
——————————————
ואם אתם רוצים להבין עוד את הלדים מבפנים,
בואו בכיף לקורס להורים לילדים צעירים, 
ובה נלמד להכיר את הילדים מבפנים.

ופה בקישור תוכלו לקרוא על כל הדרכים בהן תוכלו ללמוד איתי! להתראות, רותי דריאל