חזרה ללב ההורות

// הבלוג //

מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם

כשהילדה רוצה "להפעיל" אותי כל הזמן

שאלה אותי אמא באחת ההדרכות:
"בת ה-3.5 שלי לפעמים רוצה דברים בדרך מסוימת ולא תמיד ״הגיונית״.
למשל- היא נותנת לי פקודות- לפתוח את הדלת, לכבות את האור, לפתוח את המקרר…
היא לגמרי נכנסת לזה ולא נרגעת עד שאנחנו עושות את זה.
מרגיז!.
מה עושים?"
 
הנה המחשבות שלי-
כשאני מתבוננת בסיטואציה כזו, אבדוק אם יש סיכוי שהילדה מחפשת כרגע להרגיש משמעותית,
לנהל את העניינים, להשפיע על העולם סביבה. 
חלק מזה אופייני מאד לגיל.
בגיל שלה,  שורש ההיקשרות של "משמעות" מתפתח, והרבה פעמים איתו יש נסיון להגדיל את ההשפעה על העולם. זה יכול להיות חלק (קטן אמנם) מהעיסוק בכך (אפשר לקרוא פה עוד קצת על שורשי ההיקשרות).

 

אך הרבה פעמים,
"בוסיות" כזו קורית יותר בתקופות שיש גם חרדות ופחדים, שגורמים לנסיון לשלוט יותר במציאות.
לפעמים מתחת להוראות הבלתי פוסקות, מסתתרת תחושת בהלה.

 
נסי להתבונן- האם יש לה חרדות או פחדים?
האם קשה לה בפרידות ממך,
האם משהו השתנה בעולם שלה וזה יכול להיות נסיון לחוש קצת יותר בשליטה?
הייתי מתבוננת גם אם יש בחיים שלה כרגע הרבה מקומות בהם מנהלים אותה ואין לה מקום?
 
יש גם צורך בעצמאות ואוטונומיה שמתפתחים בגיל הזה. 
האם יש בחיים שלה מקומות בהם היא בוחרת ויכולה להתנסות ברצון שלה
להרגיש שהיא משפיעה על העולם?
האם יש מקומות שאפשר לתת לה לבטא את העצמאות והבחירה שלה- בתוך מסגרת שמתאימה לך?
 

בכל מקרה,
האמנות פה היא מצד אחד לשמור על עמדת האלפא שלך, ההובלה שלך,
ויחד עם זאת, לא להיכנס איתה ראש בראש, לא להגרר למאבק כוח על "מי מחליטה".

אם היא עסוקה מאד בנושא הזה של אלפא, מי מוביל, ומתי,
אם היא מאד עסוקה בנסיונות לקבוע ולשלוט,
הייתי מתבוננת אם היא נתקעה בעמדת האלפא.
 
משחק זו דרך נפלאה להתמודד עם הנושא.
הייתי הופכת את זה למשחק, ומשחקת איתה בהזדמנויות שונות משחקים
כמו : שהיא "מפסלת" אותי, ואחר כך אני אותה,
או דג מלוח- בעיקר כשהיא "הדג המלוח" ואני זו שצריכה להתקרב-
זה גם משחרר אותה מהמרדף אחרי, כי במשחק הזה אני זו שצריכה להתקרב אליה, 
משחק כזה גם נותן לה שליטה- מתי להסתובב, היא קובעת מתי אני עוצרת.
 
הרבה משחקים כאלה שנותנים לה להתנסות בהשפעה שלה על העולם, 
אך בתוך מסגרת שאני יוצרת, יכולים לתת מענה מסוים לצורך הזה להתנסות בהשפעה שלה על העולם.
 
במקביל,
הייתי מחזקת את עמדת ההובלה שלך – בהרבה הזמנה שלה לתלות. 
זו הדרך הכי יעילה לשחרר אותה מהמקום הזה, השתלטני והאלפא,
ולעזור לה לחזור להיות בעמדה התלותית של הילדה.
 
העניין הוא להעביר בהמון דרכים את המסר- אמא מטפלת בך. 
את יכולה להרפות, את יכולה להיות במנוחה… 
המסר יעבור כמובן לא דרך המילים הללו, אלא דרך החוויות והמעשים. 
 
הרבה פעמים ילדים נכנס לעמדת אלפא כשהם חוששים להיות תלויים. 
אז למרות שאין ספק שההתנהגות הזו יכולה לאתגר ולעצבן- 
הייתי ממש שמה לי לתשומת הלב- לתת לה פה הזמנה נדיבה להיות תלויה ומטופלת.
ועמדה נדיבה כזו, יכולה לבוא לידי ביטוי אפילו יותר דווקא ברגעים שההתנהגות ממש מעצבנת.
 

לתת לה להרגיש בנוח להיות בעמדה של תלויה זה הרבה עניין של גישה, עמדה פנימית.
לפעמים אנחנו נענים לצרכי תלות, 
למשל עוזרים לנעול נעליים, ותו"כ מתרגזים מבפנים על הילד שביקש ומצפים שיעשה בעצמו.

 
הרעיון של לכבד את צרכי התלות ולתת הזמנה נדיבה- 
לא אומר שאני חייבת תמיד תמיד להיענות!, 
אבל- כן לכבד את המקום התלותי ולא ללעוג או לכעוס עליו.
 
למשל- הבן שלי מבקש שאביא לו מים, 
ממש אין לי כוח ואני יודעת שהוא יכול לקחת לבד, 
עדיף שאגיד לו משהו כמו "מתוק שלי, אני קצת עייפה, הפעם לא אוכל להביא אבל בפעם אחרת אעשה זאת בשמחה!" מאשר שאביא לו ואתלונן למה הוא לא עושה את זה בעצמו? הוא כבר גדול וכו. 
זה לגנות את התלות שלו.
 
אז העניין הוא בעיקר עמדה פנימית. 
זה פחות מתכון של "מה עושים". עמדה פנימית של להזמין ולאפשר לה להיות במקום התלותי מולי.

אותו דבר עם ההיענות לדרישות ולהוראות שלה. 
אם מתאים לי- אני יכולה להפוך את זה למשחק ולהיענות. 
כשזה לא מתאים- אני לא חייבת להיענות, ומותר לה להיות מתוסכלת.
ברגעים הללו התפקיד שלנו הוא לתת את הנחמה.
אני אומרת את ה"לא", אבל מזכירה לעצמי שמותר לה להתעצב
 
חשוב רק לוודא ששתינו פנויות לכך- 
אם היא עייפה מאד אין טעם לנסות להביא אותה לנקודת חוסר התוחלת.
צריך אנרגיה פנויה לתהליכי הסתגלות ובעייפות זה לפעמים לא הזמן.
כנ"ל אצלנו- אם אני מסרבת לה, אני צריכה לקחת בחשבון שיהיה תסכול שעליי להכיל, 
ואני צריכה להיות פנויה לזה.
 
יש פה למעשה גם הזדמנות לחזק את ההובלה- 
כי לתת את הנחמה, זה אחד מתפקידי האלפא הכי חשובים שלנו.
מקווה ששפכתי קצת אור על הנושא הזה!

ופה בקישור תוכלו לקרוא על כל הדרכים בהן תוכלו ללמוד איתי!

להתראות, רותי דריאל

כאן פרק בפודקאסט שלי שנוגע בנושא:

 

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

גישור מה שמפריד

לנו רוב הזמן מאד ברור שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו ושהיחסים איתם חשובים לנו מאד, אבל אי אפשר לקחת כמובן מאליו שילד יודע שמערכת היחסים

קרא עוד »

לחדש את החיבור רגע אחרי

פעם בכמה זמן חוזרת השאלה- בהדרכות אישיות, בסדנאות-  מה אנחנו עושים כשהילד מתנהג בצורה לא מקובלת? נניח נותן מכה או מתחצף וכו. אז אנחנו מדברים הרבה

קרא עוד »

על "תסביך אלפא"

והפעם- פוסט על הובלה, שמתבסס על מאמר של ד"ר ניופלד שתירגמתי עבורכםן, ונקרא: "האם לילד.ה שלכם יש תסביך אלפא?", הוא טיפה ארוך, אבל מקיף, וממליצה

קרא עוד »

אהבתם?שתפו באהבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
סגירת תפריט