חזרה ללב ההורות

// הבלוג //

מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם

שקרים אצל ילדים

כשאני פוגשת הורים, בסדנאות או בהדרכות פרטניות, אני נתקלת לא מעט בשאלות על שקרים.
אז בואו נדבר על זה! שקרים.
דוגמה לשאלה-
"הילד בן ה-4 מתחיל לעגל פינות ולשקר במצח נחושה.
מדי פעם כשאני שואלת אותו שאלות כמו 'קיבלת היום עוגיה?' (אני יודעת שכן)
הוא עונה 'לא',
או כשאני שואלת אם שטף ידיים אחרי השירותים (אני יודעת לא),
הוא עונה 'כן',
איך להסביר לו שהוא צריך להגיד 'את האמת'?".

לפעמים זה לוחץ לנו על כפתורים. הרי אף אחד מאיתנו לא רוצה לגדל ילד שיהיה "שקרן" בבגרותו! וכמו הרבה דברים, נדמה לנו שהתנהגויות לא מקובלות צריך להגיב אליהן בחומרה– כדי להעביר מסר חזק וחד משמעי.
ועכשיו- כשהילד עוד קטן.
אחרת מה יהיה בעתיד???.

המחשבה הזו מאד טבעית, אבל חשוב ממש להבין שיש פה מרכיב התפתחותי- היקשרותי משמעותי.

בגיל שלוש למשל, שורש ההיקשרות של נאמנות ושייכות מאד חזק (פה תוכלו לקרוא עוד על שורשי ההיקשרות),
וחלק מהביטוי של העיסוק בשורש הזה, הוא הצורך להיות באותו צד,
גם אם באותו רגע זה אומר לעיתים לכופף את האמת. 
 

הרבה פעמים, ה"שקר" בגיל הזה הוא בעצם הדרך של הילד לשמור על ההיקשרות- הוא עונה מה שהוא חושב שאת רוצה לשמוע. את מה שיוודא שאתם באותו צד.

התשובה הנכונה מבחינתו היא מה שישמח אותך לשמוע,
וזה דווקא סימן טוב, שההיקשרות חשובה לו!

זה לא שקר כפי שאנו בתור מבוגרים תופסים אותו,
אלא פשוט התשובה הנכונה מבחינתו בסיטואציה- זו שתעזור לו לשמור על ההיקשרות.

"אם אגיד ששטפתי ידיים אמא תשמח? כן."-
זו כבר סיבה טובה דרך עיניים של ילד צעיר.

דבר נוסף, שחשוב לזכור מבחינה התפתחותית, 
הוא שהההבדל בין דמיון ומציאות עוד לא קיים בצורה מובהקת בגיל הזה,
לפעמים רגשות חזקים מרגישים לגמרי אמיתיים,
כך למשל ילד יכול לספר שחבר הרביץ לו, כשבעצם אולי נעלב ממשהו,
או לספר שהגננת צעקה עליו, כשלמעשה צעקה בכלל על ילד אחר,
אבל הוא הרגיש את האנרגיה באויר, ומבחינתו זה קרה לו.
 
סביב גיל 5 אצל הרבה ילדים מופיעים שקרים, זה חלק מתהליך נפרדות, והתפתחות קוגניטיבית ורגשית שקורית בגיל הזה.

הילד מתחיל להבין שכשאמא לא לידו, היא לא רואים מה הוא עושה בכל רגע-
כלומר, את לא בתוך הראש שלו, אלא אדם נפרד!

כך שעצם התפתחות ה"שקרים" הללו היא עדות להתפתחות חשובה, ומאד משמעותית.
היא חלק מגדילה.

לכן, לא הייתי עושה עניין מהשקר עצמו.
אלא הייתי מנסה להבין מה עומד בבסיס השקר-
האם רצון להמנע מלעשות משהו כי לא בא לו ("שטפתי ידיים" כשאין לו חשק לשטוף)?
האם זה חשש שתכעסי אם עשה משהו אסור ולכן מסתיר?
קושי להתאפק כשרוצה מאד משהו?

חשוב קודם כל להצליח "לקרוא" מה שקורה מתחת לפני השטח,
לפני שנפעל.

הרי מה שחשוב לנו, זה שהילדים ידעו שאנחנו רואים בהם את הכוונות הטובות, ושאנחנו לצידם.
אם נכעס, או נגיב רק לשקר, בלי להתייחס למה שנמצא מתחת, אנחנו עלולים לגרום לכך שהילדים יפחדו לשתף אותנו באמת, גם בעתיד. בטווח הארוך מה שחשוב לנו זה שהילדים ידעו ששומדבר שיגידו או יספרו לנו- לא יפריד ביננו.

כשאנחנו מאמינים בכוונות הטובות של הילדים,
אנו זורעים את הזרעים של הערכים שינבטו בהם בעתיד.
תחשבו על עצמכם- אם היתה לכם מורה, או גננת, או הורה, או בבגרות- בן/ת זוג שהאמינו בכוונות הטובות שלכם, 
כמה זה מחזק!
לעומת תוכחות שמרפות ידיים.
 
כשהילדים יודעים ששומדבר שיגידו או יספרו לנו, לא יפריד ביננו,

ככה הם גם ירגישו נוח- להגיד לנו את האמת.

זו בעצם דרך נוספת להעביר את המסר החשוב שהקשר הוא השורה התחתונה, ולא ההתנהגות. 
זה מסר שנותן מנוחה היקשרותית משמעותית, מנוחה שבסופו של דבר הכי תומכת בהבשלה, ובכך שהילד יגדל להיות ערכי, וכן- גם מהימן ודובר אמת.

 

אז איך אני מעבירה את המסר הזה בתכלס?

כדי להעביר את המסר הזה, אני משתדלת לא לשאול שאלות "סגורות" של כן או לא
במיוחד לא כאלו שאני יודעת עליהן את התשובה.
אם אני יודעת שהילדה לא שטפה ידיים כשיצאה מהשירותים, 
אני לא שואלת, אלא פשוט מבקשת ממנה לשטוף, או הולכת איתה, שתראה לי איך שוטפים, 
או כל דרך אחרת שתגרום לה לשטוף ידיים בלי לאמת אותה.
 
אם אני יודעת שהילד שלי אכל הרגע את כל העוגיות שהשארתי על השולחן, 
אני לא אשאל אותו על כך שאלה של כן או לא. 
כי רוב הסיכויים שהוא ממילא יכחיש.
 
אני כן אדבר איתו על זה שלפעמים קשה ממש להתאפק, גם לי זה קורה לפעמים, 

ואחשוב איתו ביחד מה אפשר לעשות לגבי זה.

את המסר לגבי הערכים שלי כמובן חשוב להעביר, 
אבל אשתדל לא לעשות את זה באופן שמבייש אותו,
או גורם לו רק להתחפר עמוק יותר בשקר.
אם ילד מספר לי מיוזמתו, מתוודה על משהו שיודע שיכול להכעיס אותי-
נניח, שלקח בלי רשות משהו מחבר, או שעשה משהו שאסור,
אני קודם כל אומר לו תודה שסיפרת לי,
כי אני יודעת שזה בכלל לא קל. 
אשתדל לא להגיב בכעס מיד, 
כי חשוב לי שהילדים ידעו שהם יכולים לספר לי הכל ולמצוא מקום. 

שאני רואה את הכוונות הטובות שלהם, תמיד,
ואני לצידם, לחשוב גם על פתרונות.

לסיכום:

1.נזכור שיש פה מרכיב התפתחותי משמעותי.
ילד שמשקר בגיל הרך לא בהכרח יגדל להיות מבוגר שמשקר.

2. ננסה להבין מה נמצא מתחת לשקר-
אולי הילד מאד צעיר ועוד לא יודע את ההבדל בין אמת לשקר?
אולי הוא מסתיר משהו שיודע שאסור?
אולי שיקר ממבוכה? אולי "קורא" לנו לראות משהו?
3. כשמדובר בדברים קטנים ויומיומיים, נשתדל לא להתווכח עם הילד או לעמת אותו, 
גם כשברור לנו ששיקר.
אם תפסתם שהילד משקר לכם,
נסו לא להתווכח, להוכיח לו ששיקר, או לטמון לו מלכודת.

גם תגובה נסערת, כועסת או מאשימה- 
דוחפת את הילד לשקר עוד כדי להמנע מהכעס שלנו.
תזכרו שילדים לרוב רוצים לשמח אותנו, ויגידו לנו מה שלדעתם יגרום לנו להיות מרוצים בטווח המיידי,
גם אם זה בכלל לא נכון.
אם יש משהו שחשוב לנו שיעשה- כמו לשטוף ידיים, פשוט נמצא דרך יצירתית ללוות אותו לכך.
4. אם הילד מרבה לשקר, נבדוק עם עצמנו- האם הוא מפחד להגיד לנו את האמת?

האם הוא מפחד מהתגובה שלנו כשלא מתנהג כמו שצריך?
האם אנחנו מעבירים מסר שיש לו מקום אצלנו רק כשהוא מתנהג לפי כל הכללים?
האם הוא ב"עבודה" לשמור על ההיקשרות?
נשים לב איך אנחנו מגיבים כשהילדים לא מתנהגים לפי הציפיות שלנו…
זכרו שדווקא כשהילד מתנהג באופן שלא מקובל עלינו- הוא הכי צריך אותנו שם לצידו

5. אם שמנו לב שהילד משקר בעיקר כי קשה לו להתאפק-

למשל אכל את כל העוגיות כשלא ראינו, לקח משחק מחבר בהחבא וכו',
נדבר איתו על כך בזמן של חיבור,
נשתדל להיות לצידו,
לתת מקום לחלק בו שמתקשה להתאפק,
וגם לחלק שרואה גם את הצד השני
(זה יעבוד לנו עם ילד שכבר יש לו יכולת לרגשות מעורבים, וזה לא יקרה לפני גיל 5).

6. אם ילד התוודה מיוזמתו על משהו עם פוטנציאל להכעיס- קודם כל נשמח,

נעריך ונודה לו ששיתף ואמר לנו את האמת,
כי זה בכלל לא קל!.

7. נעבוד על מערכת היחסים, ועל היקשרות חזקה ועמוקה.
כזו שתאפשר לילד להעמיק את שורשי ההיקשרות, למסור לנו את הלב,
לראות בנו 
מקום בטוח, ולדעת שאפשר לחלוק עמנו את סודותיו ואת מה שעל ליבו.
כשילד מבשיל, מגיע לגיל 6-7 בערך,
שורשי ההיקשרות מעמיקים והוא יודע שיכול לספר לנו בפתיחות מה שמטריד אותו,
הוא פחות יצטרך לשקר (כשעבר את השלב ההתפתחותי של "משחק" עם שקרים)
לכן נרצה להעביר את המסר שהחיבור הוא השורה התחתונה,
תמיד. לפני ההתנהגות.
אשמח למחשבות ושאלות שלכםן❤️
רותי דריאל

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

על רעב היקשרותי

"תתעלם, הוא רק מחפש תשומת לב" "אל תגידי כלום, תסתובבי ותצאי מהחדר" כמה פעמים שמעתם את זה? אני בטוחה שהמון. לפני כמה ימים נסעתי באוטו

קרא עוד »

מחשבות על ילדים צעירים

מכירים את זה, שהילד הצעיר שלכם כולו בקריזה, טנטרום, צעקות, וכל החבילה, ושניה אחרי זה פתאום עובר למשהו אחר- שמח וטוב לב? ואנחנו עוד נשארים שם

קרא עוד »

לחדש את החיבור רגע אחרי

פעם בכמה זמן חוזרת השאלה- בהדרכות אישיות, בסדנאות- מה אנחנו עושים כשהילד מתנהג בצורה לא מקובלת? נניח נותן מכה או מתחצף וכו. אז אנחנו מדברים הרבה על

קרא עוד »

אהבתם?שתפו באהבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
סגירת תפריט