חזרה ללב ההורות

// הבלוג //

מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם

על הצטרפות אח חדש למשפחה

שאלה שאני פוגשת הרבה אצל הורים שאני מלווה-
באופן פרטני, או בסדנאות- איך לעזור לאח הבכור להסתגל ללידת אח חדש?
אני כותבת את הפוסט הזה, בתקווה שיוכל לעזור לעוד הורים שמתמודדים עם התקופה המשמחת, מאתגרת ומציפה הזו של הצטרפות נשמה חדשה למשפחה.
כל משפחה כמובן והסיפור שלה, ויש משפחות שהתקופה הזו עוברת חלק אצלן,
אם אתם בפני השינוי- שמרו על ראש פתוח, אולי אצלכם הכל יעבור בקלי קלות? .
אני זוכרת את עצמי כשהבן השני שלי נולד,
אחיו הבכור היה בן 3- עבורי ועבורנו השינוי היה מאד מטלטל.
יותר מהמעבר מזוג לזוג עם ילד. ויותר מאתגר מהמעבר ל-3 ילדים בהמשך…

 

אז הנה כמה שאלות שאני פוגשת, ומה שהיה עוזר לי לשמוע אז (ולצערי לא שמעתי), ואני מספרת היום להורים שאני מלווה:

שאלה ראשונה:
אני מרגישה אובדת עיצות 😢 בשבוע שעבר בשעה טובה נולדה לנו תינוקת חדשה ומתוקה.
הבן הבכור שלנו בן 2.5. אני מרגישה שההתנהגות שלו השתנתה לחלוטין,
 מילד נבון שמקשיב ומשתף פעולה הוא הפך לעקשן, לא מקשיב, מתבכיין המון,
התארגנות הבוקר לגן הפכה בלתי נסבלת וגם ממש קשה לו להיפרד ממני בבוקר לפני היציאה לגן.
עשינו הכנה לקראת בואה של התינוקת וגם נראה שהוא מאוד גאה בזה שיש לו אחות קטנה,
רוצה להיות בקרבתה כל הזמן ובכלל אוהב את הרעיון,
אבל
בכל זאת האינטראקציה שלו איתנו הפכה לבלתי נסבלת…

והנה תמצית התשובה שלי:

כולכם עוברים עכשיו הסתגלות, והסתגלות מעצם טיבה מטלטלת.
אני אוהבת להתייחס להצטרפות של תינוק חדש למשפחה- קצת כמו כשיושבים על ספסל
ומישהו מצטרף:
כולם צריכים לזוז קצת, בהתחלה זה טיפה לא נוח…

ההסברים הרציונליים כמו שראית לא יעילים, השינוי צריך להיקלט רגשית.
ההסתגלות הזו הרבה פעמים כרוכה בדמעות, ככה המוח שלנו עובד.
כשזה מחלחל רגשית, יש דמעות, ובדמעות הללו משתחררים אפילו רעלים!
לכן- נסו לא להיבהל מהדמעות שלו ומזה שהוא "מתבכיין"
(את מוזמנת לקרוא פה עוד קצת על "התבכיינות")  
תנו לו מקום לדמעות ותציעו לו נחמה וחיבוק. זה יקל עליו להסתגל לשינוי.
טבעי גם שהוא יחפש יותר שליטה- כל העולם שלו השתנה בין לילה!

מעשית מציעה כמה דברים:
1. להדגיש בפניו מה שלא משתנה-

למשל: אני עדיין אקרא לך את הסיפור שלנו לפני השינה.
לנסות לשמור על כמה עוגנים כאלו שלא משתנים.

2. לגשר לו כל פרידה-
גם לפני הגן, גם בלילה
(מוזמנים לקרוא פה על גישור לפי הגישה ההיקשרותית).
בתמצית- הרעיון בגישור הוא למשוך את תשומת לבו כל הזמן לחיבור ביניכם שממשיך.
הוא חווה עכשיו סוג של פרידה מכם ולכן נצמד.
גישור יכול לעזור לו להישאר עם החיבור:
"ניפגש אחרי הגן", "ניפגש בבוקר"
(או "בארץ החלומות" כמו שאני אוהבת להגיד לילדים שלי, מה שמקצר קצת את משך הפרידה).

3. לתת לו כל יום קצת זמן משלו, ברמה של 10 דקות…

4. המון מקום בטוח לדמעות,
כמו שהזכרתי למעלה- הן חשובות להסתגלות שלו למציאות החדשה,
והן גם אלו ששומרות על הלב שלו רך.
מותר לבכות.
זה לא הופך אותו ל"תינוק" או "בכיין". 

גם את מעט אחרי לידה, והכל בטלטלה פיזית, רגשית והורמונלית.זה משמח אך לא פשוט כשנכנס תינוק חדש למשפחה.
נסי לדאוג לעצמך לעזרה,ולמקום בטוח לדמעות- כי ההסתגלות מתרחשת גם אצלך…

שאלה נוספת:
איך להגיב כשבן שלוש וחצי מתנהג בצורה לא זהירה ליד וכלפי אחיו התינוק?
 הוא גם מרביץ לנו, ההורים, המון.
ניסינו להסביר, לכעוס…
זה לא עוזר, רק מחמיר בינתיים.
קשה לו מאד גם ללכת לישון.

והנה תמצית התשובה שלי:
כמו שאת בטח יודעת הליכה לישון היא סוג של פרידה,
כרגע הוא חווה שינוי גדול בחייו וקשה לו מאד להיפרד מכם.
הוא במרדף. וזה מאד מאד טבעי.
קשה לו להיות במנוחה- פיזית ורגשית, ולכן קשה ללכת לישון.
הוא גם מוצף תיסכול, דבר שאף הוא טבעי כי כל העולם שלו משתנה לו.

לגבי המכות כלפיכם-
הייתי עוצרת אותן, פיזית, בלי יותר מדי מילים.
גם כי זה כואב, וגם כי החוויה שהוא מכאיב לכם ככה יכולה להיות מאד מבהילה בשבילו,
ובעצם לעורר גל חדש של תסכול, בהלה ומרדף.
אז  הייתי עוצרת את הידיים המכות, בעדינות אם אפשר ובלי עצבים
ואומרת משהו כמו "מכות אפשר לתת לספה".
לא מאפשרת לו להרביץ לכם, ברוגע, בלי עצבים ובלי להרחיק.
אני יודעת שזה לא פשוט, אבל זה הדבר הראשון.

ולגבי האינטראקציה עם התינוק, הייתי מתמקדת בכמה דברים כרגע:
1. לשלוט בסיטואציה כמה שאפשר-
"לשלוט בסיטואציה" זה אחד העקרונות שניופלד מדבר עליהם כחלק מלקיחת האחריות שלנו ההורים על הילדים, על מערכת היחסים.
זה אומר פחות לנסות לשלוט בילד "די" "תפסיק" וכו',
אלא לשלוט בסיטואציה באופן שהוא יוכל פחות להגיע לקטן.
לפעמים עוזר לשים את התינוק במנשא, כך יש לו פחות גישה.
או להיות ממש צמודים אליהם.

2. לשדך ביניהם-
לספר לו כמה הם דומים למשל ובמה,
בן 2.5 מקושר דרך שורש ההידמות, שעובד חזק בשנה השניה לחיים,
ויש לרשותו גם את שורש השייכות והנאמנות, ואפילו משמעות.
 (אם את לא מכירה את שורשי ההיקשרות, מוזמנת לקרוא עליהם כאן)
אפשר להשתמש בכל השורשים הקיימים כדי לחזק היקשרות בינו וביניכם- וגם כלפי התינוק, דרך השידוכים.
לספר לו איך הוא היה בגיל הזה (הידמות), למצוא דמיון ביניהם (שוב הידמות),
לספר מי שייך למשפחה עכשיו (שייכות ונאמנות)
ולהדגיש שאתם תמיד תמיד שלו, להראות תמונות ולספר לו כמה הוא משמעותי לכם ואיך הוא נולד הוא הפך אתכם להורים (משמעות),
לשדך ולומר דברים כמו "תיכף הקטן יגדל וירצה לעשות הכל כמוך" וכו'.

3. למצוא אצלו כוונה טובה ולחזק אותה- 
"אתה כל כך רוצה להתקרב לתינוק? הנה ככה אפשר"
לתת לו אלטרנטיבות מקובלות- ללטף, לגעת לה בעדינות ברגל, וכו.

4. הכי חשוב- להמשיך לחזק היקשרות איתו-
הוא פיצי בעצמו, ובן לילה אולי נראה לך ענק…
אז אולי לנסות למצוא רגעים בהם הוא שוב התינוק שלך, לערסל, לדבר, לדגדג…
ממש כל יום, אפילו 5 דקות.
אם קשה לך יותר למצוא רוך כלפיו או לראות אותו כקטן,
את יכולה למצוא רגעים שאת מוצפת אוקסיטוצין, כמו בזמן הנקה למשל, ולהפנות חלק מהאהבה אליו.

5. לעתים חלק מההתנהגות הזו נובעת מסקרנות, או רצון לשחק ולהשתעשע-
הרצון להשתעשע איתו מאד שונה מ"אלימות"
(הנה דוגמה למציאת כוונה טובה )-
פה יש לנו יכולת לכוון אותו לאיך כן מותר לשחק עם האח החדש?.
אולי הוא שמע לפני הלידה שיוולד לו אח שיוכל לשחק איתו?
(לפעמים אומרים את זה לילדים) אולי מאכזב אותו שהוא לא פרטנר?
הייתי מנסה להסביר לו במילים פשוטות שעכשיו הוא קטן כזו ועוד לא יודע לעשות הרבה,
אבל עוד כמה זמן הוא יגדל ואפשר יהיה לשחק איתו,
ובינתיים אפשר ללטף אותו ביד, להביא לו משחק × , לעזור לך לחתל אותו…
פעמים רבות הצקות כאלו נובעות מסקרנות.

6. לתת לכולכם זמן להסתגלות-
גם את רגע אחרי לידה, כאפות לתינוק זה דבר שיכול לאתגר מאד,
נסי לנשום, להיעזר במי שאפשר…
לתת מקום לכל הרגשות ולמנוחה רגשית גם לך.
אני יודעת שזה יותר קל להגיד מלעשות, אבל חשוב חשוב…

ומוסיפה טיפ אחרון שלי מאד עזר אחרי הלידה השניה-
לקרוא מאמר נפלא מאת אורנה שיפרון, שנקרא "מותה של האמא המושלמת".
שיהיה מזל טוב לכל ההורים החדשים לכמה ילדים ❤️

(בתמונה- לידה של שלישית, כבר היה יותר פשוט )

רותי דריאל  

ופה תוכלי לצפות בשיעור מוקלט שהכנתי על יחסי אחים!!

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

על משמעת ועולם ירוק

על משמעת ועולם ירוק בעבר משמעת היתה = ענישה. בעשורים האחרונים, זה התפתח ל"לימוד לקח" ו"תוצאות למעשים". זה עדיף מעונשים, אך במובן מסוים זה הכניס

קרא עוד »

אהבתם?שתפו באהבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
סגירת תפריט